"לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר, החיים מכים אותך כואב ואין לך איך להחזיר"
ליווי במצבי משבר
"אחת לתקופה מכה בי סופה עוקרת קרעי ענפים עייפים ואני בסופה כמו חיה שסופ המתבונן בנדחי ענפי השפופים וספגתי סופות ונותרתי אני ואפילו יותר,בזכות מה שהלך, גם הפחד אבד וגדל אמוני בעצמי ובאל ובמה שישלח" (יחזקאל רחמים)
מסע החיים מלא באתגרים, אומנם בכל אחד מאיתנו קיימת היכולת להתמודד עם אתגרים, אך כאשר מגיע אתגר שמטלטל את שגרתנו התחושות והרגשות שמתעוררים יכולים להיות עוצמתיים . מצב משברי הוא מצב שבו כל מה שהכרנו, כל מה שהרגשנו עד לאותו רגע משתנה ואנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם האירוע שמשנה את חיינו אבל גם עם מה שקורהבתוכנו שלא פעם מטלטל ושונה במהותו ממה שהכרנו עד לאותו הרגע . אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם רגשות של פחד, חוסר ודאות, ולעיתים גם בדידות עצומה שנובעת מהחשש לשתף ולהכביד על הסביבה הקרובה לנו.
מצבי משבר הם אומנם חלק בלתי נפרד ממסע החיים, אך עם זאת ברגע המשבר התחושה היא שהקרקע נשמטת מתחתינו ואנחנו עומדים חסרי אונים אל מול המצב החדש אליו נקלענו .
בין אם מדובר במשבר בתחום האישי, כלכלי, או בריאותי, ההרגשה האישית המורכבת והקשה הנלווית אליו היא זאת שמבקשת מקום ולא פעם עזרה.
אני מזמינה אתכם למרחב בו אפשרי לשוחח על הכול ללא שיפוטיות תוך התבוננות, מתן כלים ותמיכה המאפשרת לבנות עם השברים שהמשבר הביא עימו לחיינו אי של יציבות בתוכנו וצעד צעד גילוי של הדרך הנכונה עבור המבקש לצעוד, לגלות ולבסוף לבחור את הדרך החדשה לצעוד בה.
התמודדות עם אובדן
" לפעמים נשבר הלב וכמו רעם ביום בהיר, החיים מכים אותך כואב ואין לך איך להחזיר, מישהו היה בעולם, מישהו איננו עוד,אם נחיה או נמות בן אדם, העולם לא יעמוד. ויום רודף יום בא והולך לו, מעשה יום ביומו ורק אתה יודע, שום דבר לא ישוב, שום דבר, שום דבר לא ישוב עוד למקומו..."(יענק'לה רוטבליט)
לפני כעשור התחלתי ללוות בני משפחה שחוו אובדן של מישהו קרוב לאחר שבעצמי איבדתי קרובים ויקרים לי וחוויתי שוב ושוב בעצמי את הכאב הבלתי נסבל הזה ואת הבלתי ניתן לתפיסה שהחיים ממשיכים להם כשכל השאר נשבר לרסיסים, נקטע ונתקע ברגע אחד כואב מאחור.
אובדן של אדם קרוב הוא אחד מהכאבים העמוקים והמורכבים ביותר שאנו עשויים להתמודד איתם בחיינו. כל אחד מאיתנו יחווה את הכאב הזה בדרכו, ועל אף שההתמודדות הינה אישית ומשתנה מאדם לאדם בהתאם לנסיבות ולמערכת היחסים שהייתה עם האדם שאיבדנו, עומק הכאב והמורכבויות המתעוררות בחיי היום יום כתוצאה ממנו לא פעם משותפות לכל מי שאיבד ונשאר עם משימת ההרכבה של חייו מחדש באופן שונה ממה שהכיר עד לאותו הרגע.
בעוד שכאב האובדן והאבל המגיע עימו הינם תהליך טבעי ולגיטימי הם עשויים להרגיש בלתי נסבלים עבור אלה שחווים אותם ויבואו לידי ביטוי בחיי היום יום במגוון אופנים שלא פעם יקשו על חייו ועל התפקוד של המתמודד עימם . יכולים להיות רגעים או ימים שבהם אנחנו נרגיש חסרי כוחות , ימים שבהם זיכרונות יתעוררו ויציפו ובה בעת שזיכרונות אלה מזכירים לנו את האהבה הגדולה שהייתה לצד זה יתעצמו הכאב, הגעגוע והחוסר שבהיעדר האדם בחיינו ולא פעם נרגיש ונחווה בדידות גדולה ותחושה שאף אחד לא באמת מבין מה אנחנו עוברים, גם לא הקרובים אלינו.
כל רגש שעולה בתהליך האבל הוא לגיטימי, ואין “נכון” או “לא נכון” , אך כל אחד מאיתנו זקוק למקום משלו בו יוכל לבטא את רגשותיו הייחודיים ואת סיפור האובדן האישי והייחודי שלו. מקום שיאפשר לכך ביטוי במרחב לא שיפוטי וללא התחושה שמתעוררת לא פעם “שאנחנו מעיקים” על סביבתנו ומהווים “נטל” בצורך שלנו לשוחח על אהובינו שוב ושוב ,לעבד ולהתמודד עם השינוי הכואב שהתחולל בחיינו עם לכתם של אהובינו ולמצוא דרכים להתמודד עם מה שאובדן כואב זה מביא עימו לחיינו ללא הכנה.
מי שאיבד יודע שהזמן אינו מוחק את הכאב ואינו מקל על הגעגוע והחוסר אך עם זאת ליווי ותמיכה במרחב לגיטימי ותומך מאפשר לצד ועם הכאב והרגשות הבלתי נסבלים שמתחוללים בתוכנו ,צעד צעד , להמשיך בחיים ולא משאיר אותנו לבד במסע הזה אל מול כל מה שמתעורר בו.
מעבר לרעיונות של נכון או לא נכון ישנו שדה,
אפגוש אותך שם..(ג'לאל א-דין רומי)
ליווי בסוף החיים
"מסע מוצלח אינו מסתיים לעולם, הקילומטרים כן.
אך הזמן נשאר חקוק בתוכך הופך לחלק ממך.
בסוף המסע איני מרגיש מנצח, אלא יותר אסיר תודה.
כאילו שהדרך עברה בתוכי ולא אני בתוכה..."
(אברהם חלפי)
כשאנחנו מתמודדים עם רגעיו האחרונים של אדם יקר, אנחנו נתקלים בשאלות כבדות משקל ובמגוון רגשות שמקיפים אותנו.
למתמודדים עם סוף חייהם ולקרוביהם בני המשפחה או המטפלים העיקריים שהתגייסו לעזור לאורך כל הדרך לא תמיד קל לדעת מה לומר או מה לעשות ככל שהמסע מתקרב לסופו, איך לנהוג ואיך לתת מקום של אותנטיות וכבוד לרצונותיהם של כל המעורבים, כשרצונות אלה לא תמיד זהים ואיך בתוך המורכבות והכאב הבלתי נסבל לאפשר את המקום והכבוד הראוי בכדי ליצור מרחב של שיח ,ביטוי ובהגיע הרגע עד כמה שניתן פרידה שלמה.
בזמן זה, חשוב להעניק נוכחות ותמיכה. לא מדובר רק בנוכחות ותמיכה פיזית, אלא גם בהקשבה לצרכים ולמה שמתעורר בכנות, ברגישות עם יכולת לתמוך בנוכחים ובה בעת לזהות בתוך סערת הפרידה את האפשרות לחלוק גם רגעים של שקט ושל חום, של תסכול, כעס האפופים בכאב שעלול להביא עימו אינספור סוגיות שעלולות להתעורר בזמן זה .
ליווי כזה מאפשר לנו לצד הפרידה גם להתחבר למעגל החיים באופן שלם יותר. כשאנחנו עוצרים ומאפשרים לבני המשפחה ולאדם שלקראת סיום חייו מרחב של התייחדות בו אפשרי לשוחח על הכול באופן המתאים והנכון , מאפשרים להוקיר את הרגעים האחרונים ואת ההשפעה של האדם על חיינו יחד עם האהבה שתמיד בליבנו, אנו יכולים לפגוש רגעי חסד של חיבור אינטימי גם במקום קשה ובלתי נסבל של פרידה מהאדם שאהבנו. כל רגע בו אנחנו יכולים להעניק אהבה, הבנה ושקט הוא רגע חשוב ומשמעותי.
במהלך העשור האחרון אני מלווה אנשים בסוף חייהם ובני משפחותיהם, אני מגיעה לבתים ולבתי החולים ובמידת האפשר אני פוגשת א.נשים יקרים גם בקליניקה. תהליך עמוק ועדין זה של ליווי בסוף החיים מאפשר מקום לשאלות לא פתורות, לכאב הפרידה האישי לרצונות של כל המעורבים מקום וביטוי מה שמאפשר בסופו של דבר פרידה שלמה וחיבור לחיים ממקום של אהבה והשלמה .
קצת עליי
שמי יסמין, אני מטפלת מזה שני עשורים בגישות גופנפש בקליניקה פרטית,פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת מנחת קבוצות תמיכה בהתמודדות עם מוות של קרובים ואהובים ובעשור האחרון מלווה א.נשים ובני משפחותיהם בהתמודדות עם מצבי משבר, אובדן ותהליכי סוף חיים מתוך הכרה והבנה שליווי בשעותיו הקשות של האדם וקרוביו מאפשרת מקום בטוח לכאב הגדול המהול בהלם, כעס,עצב,אשמה,ייאוש ועוד אינספור רגשות מורכבים לצד תהיות ושאלות גדולות אפופות בחוסר וודאות שלא תמיד מתאפשר לתת להם מקום או לקבל עליהם מענה בשגרה בלתי נסבלת זו שנכפתה ביום בהיר אחד ללא הכנה.
הבחירה ללוות א.נשים במצבי משבר אובדן וסוך חיים הגיעה גם אליי שלא מבחירה. אחרי רצף אובדנים כואבים וקרובים אליי מאוד שליוויתי וחוויתי כבת משפחה בעשור האחרון ומתוך ההתמודדות האישית שלי כל פעם מחדש עם מה שאבד ועם מה שאובדנים אלה הביאו לחיי, נבנתה בי גם ההכרה עד כמה ליווי כזה הכרחי ועד כמה חווית הבדידות במצבי משבר ,אובדן ,בסוף החיים ובאבל המגיע עמם היא חוויה ששאינה מסתיימת גם אם משתנה והיא ראויה למקום בו ניתן לחלוק אותה ללא שיפוטיות ועם נוכחות קשובה לאדם החווה אותה לסיפורו האישי והייחודי ולמה שמתעורר עם המפגש הכואב הזה מבלי להרגיש בכך מעמסה על האחר, נטל על הקרובים או אי נעימות לדבר על משהו שאף אחד לא באמת אוהב לשמוע ולתת מקום ולגיטימציה לכל מה שמתעורר כחלק מתהליך לגיטימי של התמודדות עם כאב גדול שבתוכו אינספור רגשות לא נעימים שמגיעים עם התמודדות זו והחשיבות שיש בביטויים כחלק מתהליך של עיבוד והשלמה עם מה שנכפה עלינו לצד החיים שממשיכים ומרגישים כל כך שונים ואחרים ממה שהכרנו לפני.
מזה כעשור אני פוגשת ומלווה פרטים, משפחות, חולים במחלות כרוניות חשוכות מרפא ומחלות אונקולוגיות סופניות בבתי החולים, בביתם ובקליניקה בהתאם ליכולותיהם ולצרכי האדם אותו אני פוגשת מתוך אמונה במפגש אנושי בגובה העיניים המאפשר לאדם את החופש לבטא ולספר את סיפורו האישי עם הסתכלות לצד הכאב הגדול גם על המשאבים שישנם ועומדים לרשותו על אף התחושה הבלתי נסבלת שגם הם נלקחו ממנו עם מה נאלץ לפגוש ולעבור.
קצת עליי
שמי יסמין, אני מטפלת מזה שני עשורים בגישות גופנפש בקליניקה פרטית,פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת מנחת קבוצות תמיכה בהתמודדות עם מוות של קרובים ואהובים ובעשור האחרון מלווה א.נשים ובני משפחותיהם בהתמודדות עם מצבי משבר, אובדן ותהליכי סוף חיים מתוך הכרה והבנה שליווי בשעותיו הקשות של האדם וקרוביו מאפשרת מקום בטוח לכאב הגדול המהול בהלם, כעס,עצב,אשמה,ייאוש ועוד אינספור רגשות מורכבים לצד תהיות ושאלות גדולות אפופות בחוסר וודאות שלא תמיד מתאפשר לתת להם מקום או לקבל עליהם מענה בשגרה בלתי נסבלת זו שנכפתה ביום בהיר אחד ללא הכנה.
הבחירה ללוות א.נשים במצבי משבר אובדן וסוך חיים הגיעה גם אליי שלא מבחירה. אחרי רצף אובדנים כואבים וקרובים אליי מאוד שליוויתי וחוויתי כבת משפחה בעשור האחרון ומתוך ההתמודדות האישית שלי כל פעם מחדש עם מה שאבד ועם מה שאובדנים אלה הביאו לחיי, נבנתה בי גם ההכרה עד כמה ליווי כזה הכרחי ועד כמה חווית הבדידות במצבי משבר ,אובדן ,בסוף החיים ובאבל המגיע עמם היא חוויה ששאינה מסתיימת גם אם משתנה והיא ראויה למקום בו ניתן לחלוק אותה ללא שיפוטיות ועם נוכחות קשובה לאדם החווה אותה לסיפורו האישי והייחודי ולמה שמתעורר עם המפגש הכואב הזה מבלי להרגיש בכך מעמסה על האחר, נטל על הקרובים או אי נעימות לדבר על משהו שאף אחד לא באמת אוהב לשמוע ולתת מקום ולגיטימציה לכל מה שמתעורר כחלק מתהליך לגיטימי של התמודדות עם כאב גדול שבתוכו אינספור רגשות לא נעימים שמגיעים עם התמודדות זו והחשיבות שיש בביטויים כחלק מתהליך של עיבוד והשלמה עם מה שנכפה עלינו לצד החיים שממשיכים ומרגישים כל כך שונים ואחרים ממה שהכרנו לפני.
מזה כעשור אני פוגשת ומלווה פרטים, משפחות, חולים במחלות כרוניות חשוכות מרפא ומחלות אונקולוגיות סופניות בבתי החולים, בביתם ובקליניקה בהתאם ליכולותיהם ולצרכי האדם אותו אני פוגשת מתוך אמונה במפגש אנושי בגובה העיניים המאפשר לאדם את החופש לבטא ולספר את סיפורו האישי עם הסתכלות לצד הכאב הגדול גם על המשאבים שישנם ועומדים לרשותו על אף התחושה הבלתי נסבלת שגם הם נלקחו ממנו עם מה נאלץ לפגוש ולעבור.
