אובדן של מישהו קרוב כתוצאה ממוות בין אם פתאומי או ידוע מראש יכול לפגוע בנו ממש כמו אותו ענף שנשבר, כשמדובר באובדן דמות משמעותית בחיינו הוא עלול לפגוע בשורשים העמוקים ביותר ולגרום לנו לחוש כמו עץ ששורשיו נתלשו מהאדמה, שכל מה שהיה שם כשעמד איתן על הקרקע נשמט מחיינו

גם פרידות אחרות כמו פיטורין מקום עבודה, יציאה ממערכת יחסים משמעותית, פרידה מבעל חיים, מצב רפואי שהשתנה ומשפיע על תפקודנו  ואפילו חפץ שהיה יקר לנו ואיננו עוד, כל אלה יביאו עימם כאב וייתכן שמשהו ממה שהכרנו לפני אותו כאב יאבד, ישתנה, יותיר אותנו חסרי אונים עם הרבה שאלות ללא מענה ועם הרגשה שאין מוצא.

כאב פיזי ונפשי שזורים ביניהם,ויתרתי מזמן על ההתעקשות להפריד ביניהם, בחרתי לתת לכל אחד מהם את מקומו כפי שמגיע לו  אבל  לא אחזור על מה שכתבתי כבר בפוסט הקודם ,אלא בחירה  להביא את הכאב המנטאלי דרך הטבע ופחות במילים וסיפורי חיים ספציפיים, אפשר לקרוא את אותו פוסט ומבחינתי הוא מדבר על אותו דבר במהות גם אם אחרת בביטוי, וגם ההשפעה זה על זו ניכרת במסע החיים.  שניהם יכולים לגרום לנו לשכוח את איכויותיו של העץ שאנחנו, את היכולת שלנו להיעזר באקלים החיצוני ולמצוא את האקלים הפנימי שלו אנו זקוקים מחדש כדי לאפשר התפתחות וצמיחה.

האפשרות לשאוף למעלה ולהתפתח, לגדול ולצמוח אינה תלויה בגודל הכאב ,אינה תלויה  בתוצאות שהכאב הביא לחיינו וגם לא באופן שבא לידי ביטוי . האפשרות לצמוח היא גם לא עניין של בחירה, קשה לבחור במקומות הללו, וכמו עם כאב פיזי האופן בו נגיב אליו, האופן בו נתייחס לאותו כאב שכולנו פוגשים במסע שלנו, האופן שבו נלמד לקבל אותו , לתת לו מקום של כבוד, לא להעיף אותו כפי שעץ אינו מעיף רוחות, או זוחלים שאינם מיטיבים עימו אלא נותן לטבע לעשות את שלו, אולי אינו נשאר מושלם או שלם אבל לעולם יהיה עץ. גם אנחנו , כשנקבל את הכאב ומתוך עוצמות הכאב הבלתי נסבל נצליח גם לזכור את אותן איכויות העץ שבתוכנו, אותם איכויות שטיפחנו עד בואו של הכאב שעדיין מצויות בנו, נזכור את חווית הלבלוב כי גם היא משהו שעברנו בחיינו, נזכור את אינספור הפעמים שכאבנו כל כך וחזרנו ללבלב שוב, אולי אחרת אבל שבנו למסע שלנו כדי להתפתח ולצמוח.

בכל רגע ורגע עלינו להיות מוכנים ולהסכים להיות שוב שתילים , במיוחד במפגש עם כאב, לחזור להיות שתילים רכים שזקוקים לפעמים לתומכים מחוץ, לאקלים פנימי שיש בו גם אמונה במשהו גדול יותר מהכאב על אף נטייתו לתפוס את כל המקום, אמונה בחיים עצמם וביופי שיש בהם לצד הכאב הבלתי נסבל ואז לחקור מחדש את אובדן העץ שהיינו ולהתמסר לזרע שנטמן שוב באדמה או לשתיל הרך שהתהוונו להיות כתוצאה מהכאב. כתוצאה ממה שחווינו. אין זה קל, גם לשתיל בטרם הפיכתו לעץ לא בהכרח פשוט לעבור את שנתו הראשונה על האדמה.

נדרשת לנו הרבה הקשבה ותשומת לב , נדרשת אמונה גדולה והשקעה , נדרשת למידה מעמיקה כל פעם מחדש מה ייטיב עם השתיל , מה ייטיב עמנו מלבד ההתעסקות בכאב עצמו שיודע למשוך את תשומת ליבנו. מה יאפשר לנו להתנשא  למעלה ולהפוך לעץ, מבלי להיצמד לכאב, עם הכאב. הקשבה למה צריך להשתנות על מנת לאפשר את התנאים האופטימליים שלהם אנחנו , כמו העץ, זקוקים על מנת לצמוח ולעבור ממקום של כאב למקום של צמיחה, לא להימנע מהכאב, לא לגרשו הצידה אלא היזכרות רכה בכל השאר שעדיין מתקיימים בתוכנו , באופן שונה אבל עדיין שם מאפשרים לנו לחזור להיות קצת יותר כמו עץ והרבה פחות חושבים ופועלים כמו שהורגלנו כבני אנוש.

ומשהו חשוב בפוגשכם כאב בתוככם או באנשים שנקרים בדרככם, כמו העץ שורשיו של האדם אינם נראים , אינם גלויים בפנינו, כמו  הסיפור של אותו אדם או שלנו שאינו תמיד מדובר בקול רם וברור, קשה לשים מילים כשכואב מאוד, אנא היו רכים ובחמלה לאופן בו האחר מבטא את כאבו, הוא עושה זאת כפי שהוא מכיר, כפי שהוא יודע, וכמו עם עץ, תנו לו את הזמן, את המרחב לו הוא זקוק, אל תאיצו בו אבל נסו לשאול בעדינות ובהקשבה  האם יש משהו לו הוא זקוק מכם, ייתכן ואתם מהווים תומכים במסעו, אפשרו להם לבטא את הצורך שלהם בקצב לו הם זקוקים, אין מתכון לצמיחה מכאב, יש בני אנוש ויש עצים, יש מסע חיים.

מוזמנים.ות להגיב, לשאול, לכתוב לי פה ובמייל, כמו כן מוזמנים לעקוב, מבטיחה לא להציף את תיבות הדואר שלכם, למתקשים טכנולוגית (כמוני)מוזמנים לשלוח לי את המייל ואשמח להוסיפכם.

***בתמונה למעלה, גזע עץ הזית שלי, לא שלם, לא מושלם אבל מרהיב ביופיו ומצמיח ניצנים כל הזמן, למטה העלווה שלצערי לא מצליחה להכניס במלואה, גם פה, אין מושלם אבל משאירה לדמיונכם.