שניה אחת של חוויה שנצרבה אפשרה לי לתור אחרי עוד רגעים של איזון על הכלי המופלא הזה. אבל בעיקר החוויה של האיזון בתוכי, איזון בין המחשבות לגוף שמושפע מהם, בין ההתמסרות לחוויה ולמה שמתרחש באותם רגעים ממש. שניות של שקט , של ריכוז שהביאו למספר שניות של איזון על הקרש ולהרהורים שהתעוררו בי בעקבות זה על המילה איזון .הרהורים שהביאו אותי לכתוב , להמשיך ולהרהר איתכם.
בחיים אנחנו לא פעם שואפים לאיזון, אנחנו שומעים כל הזמן את המשפט “הכול עניין של איזון בחיים”, הקרש הזה שעמדתי עליו באופן סימבולי יכול להיות כל תחום בחיינו , הזוגיות שלנו, מקום העבודה שלנו, תחביב כזה או אחר, פעילות גופנית, אורח חיים, מצב מנטאלי, תחושות גוף ועוד .
בכל מרחב כזה בחיי היום יום אנחנו , בני אנוש, מתמקמים ומתחילים באופן אוטומטי לשרטט צירים. ציר “הצריך- הלא צריך”, “ציר הנכון – לא נכון”, ציר ה”בסדר – לא בסדר”, “ציר המספיק – לא מספיק” , ציר הטוב – הרע” , צירים שקשורים ברגשות כמו: אשם – לא אשם, מפחד- לא מפחד, עצוב -לא עצוב. צירים שקשורים בגוף- כואב – לא כואב , חש- לא חש , מכווץ- משוחרר.
נוסף לצירים אלה יש את ציר העבר- עתיד , חיים- מוות , חולי- בריאות, שגעון-שפיות , צירים של עמדות ותפיסות , שמשפיעים על חיינו ולתפיסתנו מונעים מאתנו להיות מאוזנים. אינספור צירים שנפגוש במהלך החיים , אינספור צירים שמהווים באיזשהו אופן מדד של וודאות למקום שבו אנחנו נמצאים, צירים שמושפעים מנורמות חברתיות , מהשוואות, ממסרים שגדלנו לתוכם וממה שהפכנו להיות עם כל אלה במרוצת החיים.
אנחנו נהלך בתוך צירים אלה , נשנה מקום , נזוז מצד לצד , נמדוד על פי הקצוות שלהם את מיקומנו כשלכל הצירים יש הרי נקודת אמצע שאנחנו תרים אחריה וקוראים לה איזון. גם החיפוש אחר האיזון לא פעם מהווה ציר בפני עצמו , ציר שאנחנו מבקשים להשיג . מניחים שתי קצוות על הציר, מאוזן-לא מאוזן, נעים בציר בחיפוש אחרי האיזון הנשגב.
ואולם בתוך הציר עצמו, כמו בחיים, נקודת האמצע מונחת גם היא במרחב שיצרנו , אותה נקודה אינה מתעלמת ממה שהתרחש לפניה או ממה שנשאר מאחור כשהתקדמנו, הכול פרוש על הציר אך לרב אנחנו משתוקקים או נאחזים בקצוות ושואפים להגיע לאיזון אל מול אירועים שמתרחשים בחיינו עם ציפייה להשאיר מאחור את מה שאיננו אוהבים או שאינו נעים לנו ומתרוצצים לעבר מה שאנו רוצים שיקרה ולרב בתפיסתנו הדבר שאנחנו מחפשים להשיג הוא משהו שיחווה כנעים, כי זה מה שלימדו אותנו . לרב אנו שואפים להיות בקצה המרוחק מהמקום בו אנו נמצאים, אם אנחנו עצובים נבקש להיות שמחים, אם אנחנו כואבים נרצה שזה יעבור וכו’ , אנושי לגמרי.
ההתנסות הזו שיקפה לי באופן בהיר שהאיזון מתחיל קודם כל בתוכנו, ביכולת שלנו לקבל את כל מה שיש על הציר אותו פרשנו, על הציר שבו אנו צועדים ברגע הזה ממש , והרגע הזה ממש גם הוא חלק ממי שאנחנו. גם העבר שלנו, ויחד עם כל מה שמתרחש בתוכנו בל רגע ורגע יש אפשרות לחוות איזון אם נלמד קודם כל את עצמנו. אם נכיר מקרוב את מה שמתרחש בתוכנו, אם נדע לזהות את הצירים ששרטטנו ,את העמדות והתפיסות שלנו לגביהם ,את הרגשות והתחושות שמתעוררים בנו כמו גם את הנטיות והאמונות שלנו ונסכים להטיל בהם ספק, להניח סימן שאלה בכל מקום שבו אנחנו חושבים שאנחנו בטוחים באמת של מה שאנחנו עושים כמעט על אוטומט בחיי היום יום.
לא משנה מהו התחום שנבחר. ההכרות הזו עם עצמנו, היכולת לזהות ולקבל את מה שמתרחש במרחב הפנימי שלנו מבלי המאבק לשנות או להתעלם מכך הוא תהליך של הכרות עמוקה בתוך תוכנו , הכרות עם ההרגלים ואוטומטים שאנו פועלים לפיהם לרב מבלי לשים לב, מבלי להיות מודעים לכך ,בכל רגע ורגע, כולנו.
אין במילה איזון הבטחה שאיזון הוא דבר שמרגיש “טוב” ,ובכל זאת הוא נתפס לרב כמשהו “חיובי” שקט ונינוח. הייתכן שאיזון הוא דווקא סמן לחוויה שבה אין טוב או רע אלא קבלה והתמסרות למה שיש מבלי להיות תגובתיים לסיטואציה? מבלי לפעול ממקומות שאנחנו רגילים?
אחד הדברים ששמתי לב אליהם כשעליתי על הקרש היה הקול הזה שהתעקש להזכיר לי שזוהי הפעם הראשונה עבורי, שכל מה שעולה במחשבות שלי קשור לעבר ולא לרגע הזה , לעובדה שאינני באמת יודעת מה תהיה התוצאה ושחוסר הוודאות מתורגם ללקיחת “סיכון”, החוויה שזה מסוכן לי אינה קשורה לקרש שעליו אני עולה אלא למערכת שנבנתה בתוכי עם השנים ומתריעה על איום גם כשאין איום מוחשי וקונקרטי. מה שהביא אותי להבנה עד כמה חשוב להתבונן ממקום של ראשוניות (פעם ראשונה) על כל דבר אותו אנו פוגשים בחיי היום יום. עלינו ללמוד להזכיר לעצמנו שגם אם כבר עשינו זאת בעבר עלינו להיות פתוחים לאפשרות שישנה שהפעם נוכל לחוות דברים אחרת וללמוד מתוך כך דברים חדשים על עצמנו ,על אחרים ועל החיים .משהו חדש, משהו חדש בתוך מה שחשבנו עד כה שהינו “המוכר והידוע”.
בשנייה הזו על הלוח חוויתי חוויה של איזון, לא ממקום של ידע להסביר מהו, לא מתוך זיכרונות של רגעי עבר, לא מתוך מה שאנשים אחרים אומרים על איזון אלא התבוננות בציר הפחד שפרשתי, ציר שהתווספו אליו מחשבות ואמונות שאינן קשורות לחוויה הנוכחית ושהשפיעו על כל הנוכחות שלי, על הגוף שלי ועל אי ההצלחות שחוויתי.
כולנו במסע בציר החיים –מוות אוספים חוויות חיים לצד פרשנות שעוזרת לנו לייצר וודאות ולהלך במסע באופן שנתפס כבטוח, לכולנו יש זכרון קוגנטיבי של ארועים וחוויות אך יש גם זיכרון של הגוף ושל הנפש לחוויות השונות שחווינו ולרב לא נדע לזהות את מקורם של דפוסי חשיבה והתנהגות שמביאים אותנו לאותם מקומות שמונעים מאיתנו להתנסות ולחוות באופן חופשי ובטוח את המסע שלאורכו אנו צועדים, מביאים אותנו הרחק מהמקום בו נרצה להיות.
כשקניתי את הלוח לילדים שלי הדבר האחרון שחשבתי שאעלה עליו בעצמי, שאהנה מכך גם אם זה לא קל, שגופי יגיב אל הבחירה שלי בכזה אופן ושאצא מהחוויה עם תובנות על איזון ועל החיים. שהחוויה היא זו שתגרום לי להרהר מחדש על משמעותו של איזון.
מתוך מה שחוויתי ומתוך ניסיון וחקירה של שנים אני מגיעה יותר ויותר למסקנה שאיזון הוא היכולת שלנו לקבל את מי שאנחנו באופן מלא. לקבל את החלקים ה”לא מאוזנים” בתוכנו ששואפים להשתנות או “להיות כמו” להסכים בכל רגע לזהות ולהשיל עמדות ותפיסות מושרשות ולבחון אותם שוב ושוב אל מול החיים ברגע הזה. לא להסתמך רק על מה שאמרו לנו או על מה שעברנו בחיינו עד כה. בכל תחום. להתנסות בחוויות שוב ושוב , להיפרד מהמחשבות על אותן חוויות ולהסכים להיות, להיות ולחוות כאילו זו הפעם הראשונה בכל פעם מחדש. שוב ושוב לחזור הביתה ולשאול : האם מה שאני חושב זו האמת היחידה שיש?
להעז להתנסות מבלי בהכרח לדעת , להבחין בתנועה האוטומטית שהורגלנו אליה בציר הרלוונטי שמתחנו ולעצור להתבונן בציר כולו ,בנקודת ההתחלה, בנקודת האמצע וגם בקצה אליו אנו שואפים להגיע, אך מבלי להיאחז באמיתות שאינן רלוונטיות . להתבונן ברצונות שלנו , לעצור בדרך, לעצור לנוח מידי פעם ולהיזכר.
להיזכר שמה שעולה מתוכנו אינו בהכרח מי שאנחנו באמת, אינו מה שחשבנו או שחשבו שאנחנו ולהמשיך בהתנסויות, בלמידה דרך חוויות (לא מחשבות) במסע לעבר האדם שאני , ללכת בדרך של התנסות מחודשת ולמידה של מי אנחנו באמת, בתוך תוכנו.
כולנו בני אנוש שבתוך תוכנו רוצים להיטיב עם חייהם ומחפשים את הדרך שלנו לצעוד מחוברים למי שאנחנו במסע שלשמו הגענו, מסע החיים .
אז אולי איזון זה להסכים להיות? להסכים לחוות ולקבל שלא תמיד יהיה קל , לא תמיד יהיה נעים ,אבל נהיה שם אנחנו. ערים במלוא הווייתנו, גוף, נפש, תודעה, אל מול צירי חיינו , ונבחר שוב ושוב, נבחר קודם כל בנו , בתוכנו ומשם החוצה לעבר מסע החיים.
הבלוג הזה הוא הרהור שמביא עימו הרבה שאלות להתבונן, הוא האמת שלי נכון לרגע זה ואין זה אומר שזו האמת היחידה, אשמח לקרוא הרהורים שלכם, שאלות שמרחיבות , שיתופים שמדייקים, בסופו של דבר האמת האמיתית ביותר היא שאנחנו חיים רק פעם אחת.
תרגיל (לא חובה)
קחו לכם מספר רגעים ומרחב שקט, בחרו תחום שמעסיק אתכם או אמונה/ תפיסה שיש לכם לגבי נושא מסוים ותנו לעצמכם לחוות את מה שמתעורר בכם, שאלות שעולות , מחשבות שמופיעות , תחושות בגוף שמתעוררות, חוויה.תנו לעצמכם כמה רגעים ואז תשאלו את עצמכם האם זו אמת? האם התנסיתם במשהו אחר? האם יש עוד אפשרויות?
התבוננו כעת שוב בחוויה שמתעוררת מסימן השאלה שהנחתם לגבי אותה אמונה או תפיסה, המחשבות שעולות התחושות שעולות בגוף, שאלות נוספות שמתהוות מהמקום הזה.עכשיו תיקחו את האמונה והתפיסה הממוקמת בקצהו השני של הציר אותו פרסתם מבלי להיות מודעים.
לדוגמא אם בחלק הראשון חשבתם על ” אני לא אצליח להחליף מקום עבודה..” שימו בקצה השני שם אמונה שאומרת “אני יכול להחליף מקום עבודה אם אחליט שכך” ותתבוננו שוב, איך האפשרות המנוגדת למקום בו אתם נמצאים מרגישה?. אלו מחשבות עולות, אלו תחושות זה מעורר, איך הגוף שלי מגיב לכך. רק להתבונן, להיות עד למה שעולה מבלי להיות שיפוטיים כלפי זה, מבלי להתמקם בקצוות הציר, להסכים להרגיש את מה שעולה. לראות את הציר כולו, להבחין בצירים נוספים שעולים , כמו אולי ציר הפחד? ציר הכאב? רק התבוננו אין צורך לעשות מאומה מלבד להסכים לפגוש מה שעולה …
מוזמנות.ים לכתוב לי גם על ההתנסות בתרגיל…
עד לבלוג הבא,
שלכם,
יסמין
