יש אינספור תופעות לוואי לקרוא כשפותחים את אריזת התרופה ומסתכלים בעלון המצורף, כשזה משהו שנכנס לתוכנו, כולנו קוראים תופעות לוואי ואנחנו נמנעים לקחת חלק מהתרופות בגלל תופעות הלוואי שלהן ובגלל ההשלכות של זה על מכלול ה well-being – איכות החיים שלנו.
מה שקורה בתוכנו בכל רגע, התחושות שלנו, הרגשות שלנו, המחשבות, אלה שאנחנו לא נותנים להם מרחב וביטוי, אנחנו לא רק שלא יכולים לקרוא את תופעות הלוואי שלהם אנחנו לפעמים בכלל לא יודעים שהם תופעות לוואי, אנחנו גם לא יודעים כמה עוד סובלים מהם כמונו, לא מדברים על זה. אין לזה מקום.
טשטוש ראיה, חולשה נוראית, חוסר תחושה באברים ,חרדות ופראנויות , כאבי ראש רבים, כאבי גוף, קושי לנשום, הפרעות אכילה, רעד, כאב גרון, אובדן זיכרון, בלבול, סחרחורות, עייפות קיצונית, פריחה, הפרעות קצב לב , טחורים, יובש בפה כמעט כל דבר יכול להיות תופעת לוואי של משהו שאין לו ביטוי אך משפיע על האופן בו אנו חיים.
מעבר לתופעות לוואי הפיזיות שרשומות לעיל נפגוש גם בחוסר פניות או בתגובתיות יתר לארועי חיים שביום יום, חוסר סבלנות, אי פניות, חוסר חשק ועוד שישפיעו על מערכות היחסים הקרובות שלנו עם הסובבים אותנו, דווקא במקום בו אנו הכי זקוקים לתמיכתם.
מוות, על אחת כמה וכמה של מישהו קרוב מביא עימו שלל רגשות מהרגשות האלה שאנחנו מזיזים הצידה או מוצאים להם הסבר הגיוני כדי להמשיך הלאה ללא התייחסות או מחשבה על הקשר לחוויה שנישאת בתוכנו, על האופן בו אנו לא נותנים לה באמת מקום, על כמה לגיטימציה ומקום יש בתוכנו ומחוצה לנו, לשלל הרגשות המטלטלים שמופיעים יחד עם המוות, עם כל אובדן אגב, גם כזה שאין מוות של מישהו אהוב אלא “רק” אובדן ומוות של חלקים בתוכנו שהגיעו לסיומם.
המוות לכשעצמו גם הוא אינו מדובר, זה לא משהו שאנחנו עושים בכוונה, תרבותית ככה חונכנו. לא מדברים על זה ומתמודדים והמדד של חזרה לחיים אחרי מוות של מישהו קרוב יהיה לרב אם חזרת לשגרה. אם אתה נראה בסדר ו”ממשיך הלאה”.
כל תופעות הלוואי האלה שרשמתי למעלה יכולות להופיע ללא קשר לתרופות. יכולות להופיע כשלא מדברים על משהו וכשלא נותנים לו מקום ויש לזה אינספור סיבות, גם מול מוות ואובדן אבל גם בתחומים אחרים.
רק לדבר על זה גם לא בהכרח ייטיב איתנו.
לא כל מי שמדבר על עצב אכן נוכח עם העצב שבו לעומת זאת כל מי שבוכה עצוב לו.
לא כל מי שכועס מרשה לעצמו לכעוס ולא בהכרח יראה את זה , אבל כל מי שמבטא כעס יחווה ויראה כעוס.
ויש רגשות שקטים יותר , שגם אותם לא כל כך אפשרי לנו לבטא כמו פחד, אשמה, בדידות, ייאוש. כאלה שגם רגש הבושה רוקדת איתם סלואו. רגש וביטוי אמורים לבוא ביחד. והם יכולים להתקיים בו זמנית כשאנחנו מרגישים שזה בסדר, כשאנחנו מרגישים בטוחים .
כמעט בכל הרגשות הלא נעימים מלווים גם בבושה. ככה לימדו אותנו, שזה לא נראה סבבה. אז הם נשארים שם כלואים בקופסת ה- “להזיז הצידה בכל דרך” ובלי שנדע הם מסתירים מאיתנו את הדרך אל האושר והשמחה שאנחנו כל כך עסוקים לחפש , שקל להראות , שקל לבטא .
אבל מה שיפה בהם, ברגשות, שהם מוצאים את הדרך לצאת מהכלוב, והם מגיעים בשפה שאנחנו לא תמיד מכירים ולא אוהבים בשפת תופעות הלוואי . אלה ברשימה לעיל ואחרות כמו צרכנות יתר, התמכרות לאלכוהול וסמים , הימנעות ממפגשים חברתיים, פחד משינויים, תקיעות והרשימה עוד ארוכה….
אבל הקטע שהם מחפשים ביטוי כי הם בעדנו, כי הם לא נועדו להיכלא בתוכנו, זה לא טוב לנו.
אנחנו נדרשים לחזור ולהסכים להיות שוב תינוקות, לתת לכל הרגשות מקום במרחב לגיטימי ועוטף ואז אחרי שהכרנו אותם שוב(כי לא באמת שכחנו) מתוך הסכמה לפגוש בהם נוכל לבחור .
אחרי שקרוב לעשרים שנה אני משחררת מתוכי רגשות כלואים בכל מיני דרכים וגישות, מסורה וסקרנית כל הזמן לעוד, אני מזהה ומשחררת רגשות לחופשי גם מאינספור כלובים בגופם ובנפשם של הא.נשים שאני מלווה, כשהם יוצאים לחופשי קורים שם דברים ויוצאים עוד ועוד חלקים של מי שהגיע שפוף מכאב , של מי שנשבר וחיפש דרך לצאת מהטלטלה שהרגיש בתוכו בלי בכלל לדעת שמה שהוא מרגיש , כואב ככל שזה יהיה, זו תחילת הדרך “לצאת” אל החיים, ממש כמו בלידה.
לאבד ולבחור הוא מרחב שמדבר במקום שלרב אין מילים בנמצא אל מול הרגש שבנו, מדבר על המוות, על אובדן, על כל הרגשות שמגיעים עימו אבל כזה שמאפשר גם ביטוי, לאט לאט הופך חי ופועם עם כל המורכבות שתהיה בו.
עם מורכבויות שיהיו אחריו, כי ככה זה בחיים.
ואני רוצה לשחרר גם אותו לחופשי בקרוב.
ועד אז אני ממשיכה לחפש לו מקום כי חשוב לי שיהיה בו המשהו הזה שהוא שילוב של שקט עוטף ומחבר ושיהיה בו גם טבע בחוץ שנוכל לשוטט בו, לנוע בין מה שקורה בתוכנו לבין מה שממשיך להתקיים מחוצה לנו, ללמוד בסקרנות עוד ועוד על החיים עם כל מה שיש .
ומה שיהיה שם? אני מניחה פה את ההתחלה והיא להסכים לדבר על זה, על המוות, על האובדן, על תופעות לוואי שמגיעות עימו ועל כל מה שיש שם במסע לעבר החזרה לחיים, עם הכאב שיהיה שם גם….
